אִשְּׁתִּי הַיָּפָה מַכִּירָה אֶת שִׁירִי,
עוֹד לִפְנֵי שֶׁנוֹלָד וּבְטֶרֶם הִמְרִיא
עִם אַלְפֵי כּוֹכָבִים לְשׁוֹטֵט בֶּחָלָל,
וְלִפְנֵי שֶׁיָצָא מִן הַפְּרָט אֶל הַכְּלָל.
אִשְּׁתִּי הַיָּפָה מַכִּירָה אֶת הַקּוֹל,
שֶׁרוֹקֵם חֲלוֹמוֹת וְיוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל.
לְעִיתִים הוּא בּוֹכֶה, לִפְעָמִים הוּא צוֹחֵק.
מְגַלֶּה סוֹדוֹתָיו לִי וְשׁוּב מִתְרַחֵק.
אִשְּׁתִּי הַיָּפָה מַכִּירָה אֶת הַצְּלִיל,
שֶׁאוֹרֵג מַנְגִּינוֹת לְכִינוֹר וְחָלִיל.
כָּל שִׁכְשׁוּך מַעְיָן וְצִיּוּץ צִפֳּרִים
הוּא בְּדֶרֶך שֶׁל פֶּלֶא הוֹפֵך לְשִׁירִים.
בטעינה...
