| דף הבית >> - שירי עצבות וגעגוע >> האור בקצה המדרגות |
| האור בקצה המדרגות |
|
| |
|
|
הולך אבוד ברחובות
זיכרונותיי מעורפלים.
הפנסים מוכי עצבות
שולחים בעקבותיי צללים.
לצעדיי במדרכה
עונה ההד מן הפתחים.
פתאום מתוך החשיכה
חתול מציץ מן הפחים.
האנשים הבודדים
לא מנסים להתקרב.
את כאביי החלודים
אני שומר עמוק בלב.
אם תחשבי עלי כעת
אשכח את כל הדאגות.
אל תשכחי לשמור לי את
האור בקצה המדרגות.
העיר דוממת ושקטה
כוכב בודד נוצץ מעל,
ורק אני בעלטה
רועד כמו ילד מבוהל.
רוצה חיבוק, צריך מגע
קרוב אלייך להיות.
לא מתחבר לחגיגה,
לא מתמסר לאשליות.
הלכתי כבר לעזאזל,
כמעט ראיתי את הסוף.
אבל עכשיו אני חוזר,
הבית שוב כל כך קרוב.
אם תחשבי עלי כעת
אשכח את כל הדאגות.
אל תשכחי לשמור לי את
האור בקצה המדרגות.
|
|
| |
|
|
© כל הזכויות שמורות לחיים ברליאה
|
|
|
| +- הוסף תגובה חדשה | | תגובות:
|  בטעינה... |
|
|
|
|
|
| לייבסיטי - בניית אתרים |
